<h1>או"ז הלכ' נדה סימן שס"ג</h1>
<h2>דף יז:</h2>
ולענין נטילת צפרנים בחולו של מועד או בימי אבלה. למדנו פ' ואלו מגלחין גמ' הנזיר והמצורע [י"ז, ע"ב] דת"ר כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפרנים במועד דברי ר' יהוד' ור' יוסי מתיר וכשם שאמרו אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים בימי אבלו דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר אמר עולא הלכה כר' יהודה באבל והלכה כר' יוסי במועד ושמואל אמר הלכה כר' יוסי בזו ובזו. וכתב רבי' יצחק בר אברהם זצ"ל תימה לי [על מה] שהנשים נוטלות צפרנים [בסכין] בחולו של מועד כשרוצות לטבול ואע"ג דשרי במ"ק ליטול צפרנים מ"מ כיון דאמר התם [י"ח, ע"א] בגניסטרי אסיר הוה לן למיסר בסכין, דה"נ משמע התם שאין לנו להתיר ליטלם אלא בשיניו מדקאמר התם דאמר רב שמן הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן בחוה"מ ושקילנהו להו לטופרי' בשיני' ואם איתא דבסכין מותר ליטלם למה הוצרך לשנות שינוי כל כך בשיניו. ונראה לי דאין זה ראי' לאסור דאיכא למימר שלא היה מזומן בידו סכין, ואין זה דוחק דע"כ כי קאמר התם ש"מ תלת ש"מ מותר ליטול צפרנים במועד וש"מ אין בהם משום מיאוס וש"מ מותר לזורקן, ואמאי לא קאמר ש"מ ארבע וש"מ דבגניסטרי אסור אלא ש"מ שזה לא הי' יכול לומר לפי שלא הי' לו גניסטרי באותה שעה, הכי נמי [יש לומר בסכין] (מסכין). ור' אומר דודאי הנשים רגילות לטלם בסכין ויש מחמירות וקצת הדעת נוטה לאיסור כי נקל ליטול בסכין יותר מבמספרים. ואין לאסור כיון דמנהג להתיר אין מנהג בלא ראי', דלכאורה ודאי משמע דוקא בגניסטרי אסור. ונטילת צפורנים כמו שמותר במועד כש"כ שכך מותר בימי אבלו ועולא קאמר דהלכה כר' יהודה במועד וכר' יוסי באבל ושמואל אמר הלכה כר' יוסי בזו ובזו ועולא קאמר התם דבגניסטרא אסור והדר מייתי דר' יוחנן דשרי אפי' בחולא דמועדא עכ"ל. ומה שכתב דעולא קאמר דהלכה כר' יהודה במועד בספר שלפני איפכא גרסי' כאשר כתבתי. וכן מוכח בירושלמי קולא בשניהם דאמר פ' ואלו מגלחין [ה"א] על משנת ואלו מכבסין במועד. שפה ונטילת צפרנים אית תניי תני ברגל מותר ובאבל (מותר) [אסור] ואית תניי תני ברגל אסור ובאבל מותר כו' מ"ד ברגל אסור בשיש שם הערמה כו'. רב חייא בר אשי בשם רב הלכה כדברי מי שמקיל באבל וברגל ר' יעקב בר אחא ר' שמעון בר בא בשם ר' יהושע בן לוי הלכה כדברי מי שהוא מיקל באבל. רב אמר שפם כנטילת צפורנים לכל דבר אמר ר' ירמי' ובלבד (בטניית) [בנוטות] כו'. ר' יצחק בר נחמי' בשם ר' חנינא שני זוגות היו אחד מעמת (פי' מאותו מקום) וא' מידד (פי' מאותו מקום) עלה אחד בשפם ואחד בנטילת צפורנים והתיר להם ר' כהדא ר' שמואל בר אבא דמכת אחתי' והוה יתיב (מכמיר) [מצמית] טפרוי סליק רבי לעזר לגבי' ולא כסיתון סליק ר' נתן בר אבא לגבי' וכסיתון א"ל מן קומוי ר' אלעזר לא כסיתן מן קמוי את מכסי לון א"ל מה את סבר דאת חביב עלי כר' אלעזר.
<h2>דף יח.</h2>
וכשהיא נוטלת צפרנים אסור לזרוק אותן לרה"ר כההיא דפ' כל היד [י"ז, ע"א] שהי' ר' שמעון בן יוחאי אומר חמשה דברים העושה אותן מתחייב בנפשו כו' עד והנוטל צפורניו וזורקן לרה"ר מפני שהאשה עוברה עוברת עליהן ומפלת. ולא אמרן אלא דלא [לפנינו הגי' אלא דשקיל כו' אבל לא שקיל] שקיל בגנוסטרי אבל שקיל בגנוסטרי לית לן בה. ול"א אלא דשקיל דידיה ודכרעוי אבל שקיל דידיה בלחודייהו לית לן בה. ולא אמרן אלא דלא גז מידי בתרייהו אבל גז מידי בתרייהו לית לן בה ולאו מילת' היא לכולה מילתא חיישי'. והיכא דלא שכיחא אשה כגון בי מדרשא לית לן בה. א"נ אם השליכן וחזר ונטלן והשליכן למקום אחר תו ליכא למיחש כדאמר פ' ואלו מגלחין [י"ח, ע"א] גבי שמואל דשקלינהו לטופרוי בשיני' וזרקינהו ופריך איני והתניא ג' דברים נאמרו בצפורנים הקוברן צדיק השורפן חסיד והזורקן רשע ומשני טעמא מאי שמא תעבור אשה עוברה ותפיל אשה בבי מדרשא לא שכיח וכי תימא זמנין דמכנשין להו ושדו להו לבראי כיון דאשתנו אשתנו. מפרש רשב"ם שורפן עדיף מקוברן דאיכא למיחש דהדרי ומגלו ובירוש' מפרש דשורפו עדיף משום דמכחיש גופו בכך ששורף צפורניו.
